זהירות, אמשך.

Fuck. I'm going to have to earas buy this.

בינתיים אין תמונות ו\או ציורים חדשים, גם בגלל ש(עדיין) אין מצלמה לצלם אותם, וגם בגלל שלא צוירו כאלה.  בימים האחרונים הייתה ירידת מתח בבית. נראה שכל אחד מאיתנו מנסה למצוא סיבות להימנע מלצייר\לכתוב\לצלם או אפילו לבלות זמן בבית. לא נורא. אני בטוח שחודש לפני שנצטרך לעבור נתחיל לעבוד ברצינות. בינתיים, אני מציג לפניכם קצת מהעבודה שלי ברחבי הבית:

זהירות, אמשך!

המדרגות לקומת המרתף רעועות מאוד, בלשון המעטה, וחלקן מטות ליפול. השאלה היא רק מתי, ומי יהיה הקורבן הבר מזל. קיוויתי לרשום את ההזהרה האפקטיבית ביותר אי פעם. אבל אלאס, הדיסלקציה שלי עשתה עלי קונץ שוב ועכשיו קשה להבין מה רשום . אורי ניסה לתקן, אך ללא הצלחה. עכשיו ניתן לחלק את העולם לשני אנשים - אלה שמבינים שרשום "זהירות אמשך" (כלומר: אמא - שלך)  ואלו שעומדים לפני המדרגות, מטים את ראשם ומתחילים לנחש: "זהירות אמשיך?" "זהירות א'משך?" וכו'. אנחנו בעד הקבוצה הראשונה, מן הסתם. באותו הנושא, אני רוצה להודות מקרב לב לאימא של אורי, שעוקבת אחר הבלוג, והטאמבלר, ואמרה עליהם דברים נחמדים כל כך. זיווה, תודה!

 ולבסוף: תובנות מיום המעבר:

Moving is HARD: We have too much stuff

הצהרה זו אינה רק ביקורת חברתית נוקבת, אלא גם חוק טבע ידוע: לזוז זה קשה. בייחוד אם יש לכם הרבה דברים.

זהו לעת עתה. בפעם הבאה יהיו תמונות מגניבות של אומנות מרהיבה. אני עובד קשה על לגרום לצח ולאורי ולהרגיש כמה שיותר רע בנוגע לעצמם עד שיתחילו לצייר. אין כמו כמויות נכבדות של Guilt \ Shame כדי לגרום למיצים היצירתיים לזרום.

יואב, טמיר ב'ט'.