שלום כיתה ג'

יש לכם בוטנים?

בשעה טובה ומוצלחת התחלתי את כיתה ג'. השיעור הראשון שלי היום היה "מגדר ואי שיוויון" בעשר בבוקר. אני התעוררתי לי בשמחה בעשר וארבעים בגלל שאתמול הלכתי לישון בשלוש וחצי בלילה אחרי שצפינו בשלושת הפרקים האחרונים של וורוניקה מרס.

מוטי - השד ההומוסקסואלי מהחלל - היצירה המוגמרת. פרי יצירתו של אלון הררי.

אבל להפסיד את השיעור הראשון לא היה נורא כל כך משתי סיבות: קודם כל, כולם יודעים שזה מזל טוב להתחיל את שנת הלימודים עם הברזה טובה. רק חנונים ופרשמנים באמת באים לשיעור הראשון של השנה (כולם יודעים את זה). ואני הרי לא ירוק. אני כבר בכיתה ג'. נורא נהנתי מהווייב של היום הראשון לשנת הלימודים. הכל נראה חדש. הרגשתי כאילו חזרתי אחרי שעברו שנים רבות, ובינתיים חייתי בשוודיה שם גידלתי אישה ושני ילדים. התחשק לי להרביץ לתלמיד שנה א' - רק בגלל שהרגשתי שאני יכול!

אני אוכל דל שצח הכין, כי יש תמונה כזו.

הסיבה השניה היא שסוף סוף סיימנו לראות את ורוניקה מארס. עכשיו שאין לנו סדרה לראות כל ערב אולי שני האמנים יתפנו לצייר על הקירות. 

לא צחוק! פרויקט פלאצו נכנס לחודש השני . מה שאומר שנותרו לנו חודשיים בלבד להפוך את הבית למקום המגניב ביותר בעיר שכולם ירצו לבוא לראות, וירכוש עבורנו את אהבת כולם. הרעיון הוא לגמור את רוב העבודה עד סוף חודש הבא, כך שהחודש האחרון יהיה מוקדש לתיקונים, הוספות ולדברים קטנים כמו למצוא מקום אחר לגור בו (אנחנו פתוחים להצעות אגב). אך אני סקפטי. אני לא רוצה להפוך לאימא שנכנסת לחדר של צח או אורי ושואלת: "נו? ציירת היום כבר?" זה לא אמור להיות שיעורי בית. הם מאיירים. הם אוהבים לצייר, לא? 

ציור על הקיר של הפלאצו. עד סוף הפרויקט אנו מקווים שיהיו עוד כאלו.

אני מקווה שהפוסט הזה יעזור. השיטה הפאסיבית אגרסיבית הוכיחה את עצמה בבית הזה בעבר. זו הדרך העיקרית בה אנו מתקשרים, מה שעושה משימות כמו כתיבת רשימת קניות לדי ארוכה וטרחנית לפעמים. 

לדוגמא, אני יודע שממש ברגע זה, למרות שאינו בבית, אורי ממש רוצה שאני אעשה את הכלים. איך אני יודע את זה? כי הכיור מלא בכלים, ואורי לא בבית, שזה נורא פאסיבי אגרסיבי מצידו.

דברים נוספים שיש לומר: קודם כל, התמונות הן פרי עדשתה המכוונת היטב של שרה לוי, שקפצה לצלם בעת ביקורה בתל אביב. עוד כאלה אפשר למצוא בטאמבלר שלנו.

אלבום השבוע (בהשראת הפוסט של צח, שהתחיל מנהג ראוי לדעתי) הוא כנראה Write About Love של בל וסבסטיאן, שאני נהנה ממנו מאוד. כל הכבוד לבל וסבסטיאן שהוציאו עוד אלבום טוב (אגב, אורי אומר לי שמארק לאניגן ואיזובל קמבל מגיעים ארצה. זה נכון?) ספר השבוע (או החודש) הוא סיפורה של O של פולין ריאז' וספר עיון בנושא אנרכיה וסוציאליזם בשם Proposed Roads to Freedom מעת ברטרנד ראסל, שהתחלתי לקרוא היום וסביר להניח שלעולם לא אסיים, כי כאמור היום התחלתי ללמוד ויש מאמרים ודברים. בכל זאת, קיבלתי אותו היום, וספר חדש זה כמו צעצוע חדש.

עד כאן להיום. פעם הבאה - עוד מפינת האמן המחורבן, ובתקווה - גם עוד ציורים על הקירות. 

יואב "גשש בלש" טמיר. 

נ.ב

אל תצחקו עלינו בגלל שאנו שלושה גברים מבוגרים שצופים בוורוניקה מארס בבית המשותף שלהם, לעתים בלי חולצה. הסרט הבא ברשימת הצפייה הוא ברובק מאונטיין.